שיט שתל-אביבים אומרים - 8 שנים אחרי
מכירים את זה שאתם נקלעים לסיטואציה שפשוט מתבקש לכתוב או ליצור עליה סרטון ואז כל מי שרואה את זה אומר לעצמו “תשמע, זה בדיוק מה שקרה לי היום”? אז על זה בדיוק הכתבה הבאה…
היום נפגשתי עם חבר בבית קפה בשדרות רוטשילד בתל-אביב, ודיברנו על איך אנחנו יכולים לקדם את קהילת יוצרי התוכן בישראל. במהלך השיחה, הצצתי מדי פעם מבעד לחזית הזכוכית של בית הקפה הפונה לכיוון השדרה, ונזכרתי שלפני כמעט עשור (8 שנים ליתר דיוק, חיי נצח עבור יוצרי תוכן לרשת) היה סרטון אחד, שזיקק את תמצית התל-אביביות בצורה מושלמת, ועל הדרך עשה הרבה באזזז תקשורתי.
אני מדבר כמובן על הסרטון “שיט שתל-אביבים אומרים” שיצרו רפי ברבירו ונועה לביא אי שם ב-2012 (וויי וויי אני מרגיש זקן תוך כדי שאני כותב את השורות האלה…), אבל אם תיצפו בו גם היום, תראו שהוא עומד יפה מאוד במבחן הזמן, במיוחד אם אתם גרים בתל-אביב.
אז אחרי כל ההקדמה הזו, בואו ניזכר יחדיו בסרטון:
שיט שתל-אביבים אומרים – סרטון שהוא רלוונטי גם היום
אחרי צפיה חוזרת בסרטון החלטתי להרים טלפון לרפי ברבירו, היוצר של “שיט שתל אביבים אומרים” ואחד שיודע להרים הפקות, וביקשתי ממנו לשתף אותי בתובנות לגבי אותו סרטון, שכאמור היה מאוד מדובר בשעתו.
אהלן רפי, תגיד היה לך מושג בשעתו שהסרטון הזה הולך להצליח?
ממש לא, התחלנו בתמימות. אמרתי “יאללה, אני אקח חבר צלם ונעשה את הסרטון”. לא חשבנו שזה יהיה ויראלי בכלל – אבל תוך יומיים זה פשוט התפוצץ…
היו עלינו כתבות שער וזכינו לסיקור במסגרת כתבות בחו”ל. גם פנו אלינו מ”רשת” (זכיינית הטלוויזיה) כדי שניצור פרומו בסגנון של “שיט שתל-אביבים אומרים” לאחת מהסדרות המצליחות שלהם באותה תקופה.
בזמנו האלגוריתם של פייסבוק קידם את הסרטונים של יוטיוב, אז כל הפיד שלנו היה מפוצץ בשיתופים של הסרטון, וכולם התחילו לתייג את עמוד הפייסבוק של “שיט שתל אביבים אומרים” שיצרנו קצת לפני שהסרטון התפרסם.
אם אני משווה את זה להיום, זה מזכיר מאוד את הבאזזז שזכה לו הסרטון של איתי זבולון (חיפה הולכת לפסיכולוגית – So-Low Haifa 2018), בכך שהסרטון הפך לויראלי ויצר טרנד של סרטוני חיקוי למקור.
אז מאיפה בא הרעיון לסרטון הזה?
הסרטון נעשה בהשראת סדרת הסרטונים האמריקאיים “Shit Girls Say” שנחשפתי אליו מצפייה ביוטיוב. אחרי שצפיתי בכמה מהסרטונים הללו, הרגשתי שאני חייב להכות בברזל כשהוא חם.
ישבנו אני ונועה לילה אחד, וסתם זרקנו כל מיני משפטים שנראו לנו רלוונטיים לסרטון מסוג זה. הלכנו לפי הפורמט האמריקאי והשקענו מחשבה בתסריט, בצילום ובעריכה. נועה, שהייתה עיתונאית וסיקרה את תחום התרבות באותה תקופה, היא דור רביעי לתל-אביבים, אז היו לה משפטים חזקים וזה בא לה בקלות.
מי שצילם וערך את הסרטון היה רן שנק שעשה עבודה מעולה ומגיע לו על כך קרדיט. לסט הצילומים הצטרפו בספונטניות מעכשיו לעכשיו החברים יאיר ועידו, שלא כ”כ הבינו למה הם נכנסו. הבאזז התקשורתי שהגיע אח”כ היה פשוט מטורף.
שתבין, בעברית לא היו בכלל סרטונים כאלה בכלל באותה תקופה, אבל לרגע לא חשבנו לנכס את זה לעצמנו ודאגנו לרשום בצורה מפורשת שהסרטון נעשה בהשראת “Shit Girls Say”.
ההשראה - סדרת סרטוני "Shit Girls Say"
Shit Girls Say – ההשראה לסרטון “שיט שתל-אביבים אומרים”
הסרטון הראשון היה מוצלח מאוד, אבל מה לגבי המשכיות?
בעקבות הסרטון הראשון יצרנו סרטון נוסף, אפל קצת, שהיה Takeoff לתכנית הטלוויזיה “The Voice” ובו העברנו ביקורת על הז׳אנר ועל התרבות שאנו צורכים.
אחרי הסרטון השני כבר הגיעו הצעות מגופים מסחריים. היה לנו רעיון לתסריט לצלם סרטון במכונית, והיינו צריכים מימון כי היינו צריכים לצלם במכונית עם גרר, שגרר את המכונית למשך יום שלם, 3 מצלמות, רכב הפקה מאחורה – זו הייתה הפקה לכל דבר.
וכך נולד לו “שיט שתל-אביבים חושבים – במכונית”.
מי שזרמו איתנו על הקונספט שלנו היו אנשי חברת Audi שהיו פשוט עשר. מדובר ב-Product Placement (שילוב של מוצר בסרטון) איכותי ולא כזה שצועק או מאולץ, כי לא כתבנו או הזכרנו בשום מקום את המילה “אאודי”. זה גם מה שאפשר לי בסופו של דבר לשתף את הסרטון כאייטם תקשורתי.
הסרטון עצמו השיג כמה עשרות אלפי צפיות, אבל זכה לחשיפת מדיה גדולה מאוד כשדיברו עליו באמצעי התקשורת וחברת אאודי זכתה לחשיפת מדיה מאוד יקרה.
הסרטון “שיט שתל-אביבים חושבים” הוליד שת”פ עם Audi
טיפים ששווים זהב
היום כשלכל אחד יש אפשרות ליצור תכנים – איך אפשר לדעתך להתבלט ולהצליח עם היצירה שלנו?
יש פעמים בודדות שיוצרי תוכן יכולים להכתיב טרנד (לדוגמה איתי זבולון, אתגר דלי הקרח להעלאת המודעות ל-ALS), אבל באופן כללי היום הרבה יותר קשה לייצר טרנד, כי זה הפך להיות משהו שהוא יותר ברמה של טיק-טוק.
אני לא המצאתי את הגלגל, אבל יצרתי אדפטציה לפורמט אמריקאי ועשיתי לו עליה כחול-לבן. הייתי צרכן יוטיוב כבד של תכני חו”ל ואמרתי שחייבים לעשות כזה דבר בארץ, וכשראיתי שאין גירסה מקומית הלכתי על זה.
כשחיקו אותנו שמחתי, כי זה נתן לי להרגיש שיצרתי סוג של טרנד שסחף מדינה שלמה. היה “שיט שתל-אביבים אומרים באזעקה” וחשבו שאנחנו עשינו את זה, מפעל הפיס עשו פרסומת בטלוויזיה, ועוד כמה דוגמאות מאוד מוצלחות.
אין ספק שאנחנו מפגרים אחרי השוק בארה”ב. החוכמה היא בין היתר לזהות מה חזק בשוק ויכול להיות שאם לא הייתי עושה את זה אז אף אחד לא היה עושה את זה.
ליצור תוכן איכותי ולדעת לשלב אותו במקומות הנכונים
למה בעצם לא המשכת עם הפרויקט של סרטוני “שיט שתל-אביבים אומרים”?
באותו זמן עבדתי בחדשות בטלוויזיה, וכשאתה עובד בעבודה עיתונאית ותובענית התכניות עשויות להשתנות. היום זה הרבה יותר פשוט לבוא ולהרים הפקת וידאו, אבל פעם זו הייתה הפקה לכל דבר (רפי נתן כדוגמה לסרטונים מושקעים מאותה תקופה את המערכונים של ניצה ולחם, ועמרי אנגל ה-ג-א-ו-ן-!).
עשיתי את זה כ”גאג”, אבל אם הייתי לוקח את זה כמקצוע כמו יוטיוברים שעושים זאת היום, יכול להיות שהייתי מתנהל אחרת. מה שכן, זה שאב אותי לעולמות הויראליים, ועובדה שכמה שנים לאחר מכן הלכתי בדרך היזמית ויצרתי את FLY GUY (סדרת רשת בינלאומית בנושא תיירות) ופרויקטים נוספים שהשתלבתי בהם.
פרויקט נוסף של רפי ברבירו – סדרת הרשת Fly Guy בנושא תיירות (הפרק בכיכובו של כוכב הרשת Meir Kay)
ליצור תוכן איכותי ולדעת לשלב אותו במקומות הנכונים
מה יוצרים אחרים יכולים ללמוד מהניסיון שלך מהפרויקט “שיט שתל-אביבים אומרים”?
זה היה שכר לימוד עבורי, כשאת השכר אני זה שהשקיע בסרטון, אבל זה השתלם כי כשפנו אליי גורמים מסחריים התחלתי להבין שאולי יש כאן משהו רווחי. בקיצור, הניסוי הזה היה בית-ספר, והוא נתן לי דרייב ליצור.
אני תמיד חושב בעיניים של עיתונאי, איך אפשר למנף את זה למשהו תקשורתי שידברו עליו. אז גם אם אני יוצר תכנים פעם בכמה זמן, כי אני אחד שעושה הפקות מושקעות, אני חושב על קרוס-פלטפורם (Cross Platform) ואיך התוצר יקבל הכרה באמצעי מדיה נוספים (אמצעי התקשורת, אתרי חדשות וכו’), שזה משהו שיוצר תוכן אמיתי צריך לעשות – היצירה לא צריכה להישאר רק ביוטיוב/פייסבוק.
וכאמור, היצירה הזו יצאה הרבה מחוץ ליוטיוב…
