כמה שווים גופי התוכן המובילים בישראל?

מה אפשר להסיק מכל העסקאות הללו?

שלוש העסקאות, גם אם בשלבים ורמות ודאות שונות, משקפות תמונה רחבה יותר: עמודי תוכן וחשבונות ברשתות חברתיות ישראליים נסחרים כיום כנכס עסקי לכל דבר, עם רוכשים שמגיעים מעולמות התוכן, ההייטק והתקשורת המסורתית כאחד.

על מה בעצם משולם הכסף?

השאלה המעניינת באמת היא לא רק "כמה", אלא על מה בדיוק משולם - על התוכן עצמו? על כמות העוקבים? על החשיפה הפוטנציאלית? על הפורמטים שפותחו לאורך השנים? הדיווחים לא עונים על זה, וגם אנחנו לא יכולים לעשות זאת כל עוד לא נחשפים ההסכמים עצמם, בהנחה שיהיו כאלה בסופו של דבר בכל אחת מהעסקאות שמוזכרות למעלה. מה שברור הוא שמדובר בנכסים עם קהל עוקבים גדול בקנה מידה ישראלי, והסכומים המדווחים נותנים אינדיקציה ראשונית - לא יותר - לשווי של מיזמי תוכן דיגיטליים בשוק המקומי.

מי שרוצה לגבש דעה על השווי בעצמו מוזמן לבדוק את רמת האנגייג'מנט והתוכן בכל אחד מהעמודים - לכך בדיוק נועדו הקישורים לחשבונות לאורך הכתבה. הפוסט הזה לא בוחן את איכות התוכן או ההתנהלות של כל גוף לגופו, רק את מה שדווח על העסקאות עצמן.

מי הרוכשים, ומה רמת הוודאות

זהות הרוכשים מגוונת: משקיעים מעולם ההייטק, אנשי תקשורת ובידור, וגורמים שמכירים את התחום מקרוב. רמת הוודאות של העסקאות עצמן, לעומת זאת, עדיין קשה להערכה - חלקן מגובות בהודעות רשמיות, ואחרות מבוססות על דיווח יחיד או מו"מ שטרם נחתם. חלק לא מבוטל מהסכומים שמתפרסמים בתקשורת הכלכלית נגזר גם מאינטרסים של הצדדים עצמם - כותרת, ניפוח שווי או לחץ על שותפים - ורק הזמן יראה כמה כסף באמת עבר בפועל.

ניכר שמדובר באנשים שמבינים היטב מדיה וניו-מדיה ומזהים בנכסים האלה מנוף להשפעה. ככל שהעסקאות הראשונות הללו יבשילו ויוכיחו היתכנות עסקית בשטח, נראה אם גורמים נוספים יצטרפו לגל - ואז גם ניתן יהיה לשרטט תמונת פרופיל ברורה של המשקיעים בתחום.

תלות באדם מול תשתית מוסדית

יש גם הבדל מהותי באופי הנכסים עצמם: ישראל בידור ואייקון ישראל הם נכסים מוסדיים במידה מסוימת - אפשר להחליף בהם בעלים, מנכ"ל או עורך, והפלטפורמה ממשיכה לתפקד. דניאל עמרם הוא סיפור אחר לגמרי - הנכס הוא בעצם האדם עצמו. בלי שדניאל עמרם מצלם ומדבר, אין מוצר. מי שרוכש נכס כזה למעשה מהמר על בן אדם יחיד ועל כל הסיכונים האישיים שמגיעים איתו.

שאלה שלא ניתן להתעלם ממנה

בשני מהמקרים - אייקון ישראל ודניאל עמרם - מדובר בנכסים שנבנו תוך כדי מחלוקות. אייקון ישראל עבר לבעלים חדשים כשמאחוריו פרשיות של חדלות פירעון וכתב אישום נגד המנכ"ל הקודם. דניאל עמרם, מצידו, הוא מותג מוצלח שמייצר תוכן שעובד, אבל פועל גם באזור אפור מבחינת נורמות עיתונאיות מקובלות. אם ממשיכים את ההשוואה לעולם הנדל"ן: כשמוכרים נכס שנבנה תוך עבירות בנייה, השאלה אם השווי המדווח "מכשיר" את הדרך שבה הוא נבנה נשארת פתוחה - עצם קיומה של עסקה לא הופך את מה שקדם לה ללגיטימי.